ביום 17.6.03 הגשנו ערעור
לביהמ"ש המחוזי נגד החלטה של וועדה פסיכיאטרית שלא לשחרר מאושפז בכפייה אך ורק
בשל העדר מערכת תומכת מחוץ לכתלי ביה"ח. במקביל דרשנו מן האפוטרופוס של
המאושפז לקיים את חובתו לדאוג למאושפז לסידור חלופי. עו"ד אבנר פינצ'וק כתב את
הערעור בעזרת גיל גן-מור. בסיום הערעור נכתב:
"דרך
ארוכה עברנו מאז הושלכו למוסדות האשפוז לחולי נפש כל "חלכאי ונדכאי החברה". בחברה
הדמוקרטית דהיום נועדו מוסדות האשפוז למטרה אחת ויחידה: מתן טיפול לחולים המסכנים
את עצמם או את זולתם. הצורך בטיפול ובמניעת סכנה של ממש גם מהווה את העילה היחידה
שבגינה ניתן ליטול מחולה הנפש את חירותו. במקרה דנן נשללת מהמערער חירותו בשל "העדר
מערכת תמיכה מחוץ לכותלי בית החולים". הוועדה, המערכת הפסיכיאטרית, מערכת שירותי
הרווחה, הרופאים המטפלים, העובדים הסוציאליים, האפוטרופוס הכללי, האפוטרופוס של
המערער, המשטרה, בתי המשפט – כל אלה הם זרועותיה של המדינה. כל זרוע פועלת בנפרד
בתחומה, במעשה או באפס מעשה, וכל הזרועות יחדיו משתלבות למעגל הכולא את המערער.
המדינה שנטלה את הכוח לשלול את חירותו של חולה הנפש - מן הדין שתפעל באותה נחישות
ובאותה שקידה כדי לדאוג לאלתר למציאת "מערכת תמיכה מחוץ לכותלי בית החולים". בכל
מקרה אחר על המדינה למשוך את ידיה מן המערער ולחדול מלשלול את
חירותו."
